למי שרגיל להתסכל על תוצאות, מאוד מתסכל להיות בתהליך.
לפעמים נדמה ששום דבר לא קורה, לפעמים נדמה שאפילו הלכת אחורה.
לתהליך אין התחלה, אמצע וסוף.
יש דרך. בחיים, כמו אמנות יש דרך, לא תמיד מובנת, לעיתים גם מתסכלת, אבל מזינה את הנשמה.
לפעמים בתהליך עוברים דרך כאב, בלבול, רצון לזרוק הכול, להפסיק, להסתגר.
זה לא אומר שלא קורה כלום. זה אומר שקורה בדיוק מה שחייב לקרות כדי לפרוץ דרך.
הכול תלוי באופן שאנו מסתכלים על הדברים. כשאנחנו בתהליך של שינוי או יצירה יש עליות וירידות במצב רוח, בפרספקטיבה. עד שאנחנו משחררים אמונות ישנות ומתייצבים על אמונות חדשות, לוקח זמן. האם אנחנו נותנים לעצמינו את הזמן לבשל את השינוי, את היצירה? האם אנחנו כועסים על עצמינו? או מתבוננים באהבה וחמלה על עצמינו בתהליך?