בימי הרשתות חברתיות, אנחנו נמצאים כל הזמן באיזשהו שיח עם החברים שלנו ועם קהל שלנו.
באופן יום יומי, אנחנו מעלים סטוריס ופוסטים במטרה ליצור קשר, לשמור על קשר, ולהזמין אנשים אל תוך עולמנו. עבור חלקנו, הרשת היא פלטפורמה לקדם את עצמינו, את העסק שלנו או את היצירה שלנו.
כזמרת ומוזיקאית, חשוב לי להיות כמה שיותר ברשת כדי שיכירו אותי ויבואו להופעות.
יש שיקראו לזה "שווק" אבל אני יותר מתחברת לרעיון של יצירת "תקשורת" עם כמה שיותר אנשים.
הבעיה היא שלפעמים מתחשק לכתוב ולשים תמונות ברשת ולפעמים פחות. אז מה עושים כשמתחשק פחות?
זה יכול להיות מעיק, אם אנחנו רוצים לקדם את עצמינו ולא מוצאים את המילים או את החשק.
בזמנים אלה ש לי ארבעה טיפים שעובדים בשבילי וחשבתי לשתף:
1. לשתף את המועקה עם החברים והקהל ברשת. אחד הדברים שגיליתי הוא שכל מה שאנחנו מרגישים, גם אחרים מרגישים וכשאנחנו משתפים את הקשיים שלנו ברשת, תמיד יש משהו שמזדהה ואף נתרם
2. להניח לזה אבל רק ליום אחד. שימו לב שאני לא ממליצה לקחת הפסקה. יתכן והפסקה זה הדבר הנכון לעשות אבל יש לשים לב שלא מסתתר מתחת ההפסקה הימנעות מאיזשהו קושי שפגשנו.
הבעיה בלקיחת הפסקה הוא שאחר כך עלול להיות קשה לחזור. עדיף להגיד לעצמינו, "אני מניחה את זה לגמרי היום, ואכתוב משהו מחר"
3. לכתוב פוסט על הבוקר בזמן שתיית הקפה. זה הזמן שאנחנו הכי צלולים ובדרך כלל יש את הבהירות הכי גדולה
4. לשתף משהו ממש קטן ושולי בסטורי, כמו אוכל, טבע, או ילדים. השיתוף הסתמי הזה יכול לעורר אותנו לעוד. לפעמים כשלא ממש רעבים ואוכלים משהו קטן, אז בא התיאבון.
אבל למרות ההמלצות האלה, מאוד יתכן שאנחנו נמנעים תקופה ארוכה מלקדם את עצמנו ברשתות בגלל מחסום רגשי או מועקה שלא פתרנו ביחס לזה.
אולי זה יבוא לידי ביטוי בכך שנגיד משפטים כמו "אני שונאת שווק" או "זה ממש לא בשבילי".
אולי אנחנו גם לא רוצים מספיק לקדם משהו באותו זמן.
כל זה בסדר אבל יש לשים לב, האם אנחנו נמנעים מתוך בחירה או מתוך הימנעות?
אם התשובה היא "הימנעות", אז כדאי לעשות עבודת עומק עם עצמינו כדי לפרק את הרגשות סביב הנושא הזה שמהווים מחסום בדרך.
